על פי המנהג המרוקאי, נהוג לחגוג את טקס החינה יום לפני החתונה, בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה למקווה בריקוד ובשירים מסורתיים (פיוטים) בעברית וערבית. במקווה מגישים עוגיות ושתייה לנשים. בשובה של הכלה מהטבילה במקווה, לרוב, לבית הוריה, כאשר הוריה אחראים לטקס. הערב כולו מלווה במוזיקה מרוקאית מקורית ובתלבושות אותנטיות גם לגברים וגם לנשים. בטקס עצמו הנשים לובשות תלבושות ושמלות (כפתן) מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם, על ראשיהן כתרים או סרטי שיער תואמים. הגברים, אף הם לובשים כפתן וחובשים לראשיהם כובע בצבע ארגמן הנקרא תרבוש. הערב כולו מוקדש לחתן ולכלה. הזוג יושב יחד, לבוש כמיטב המסורת המרוקאית ואורחיהם משמחים אותם, מברכים ורוקדים ושירים לפניהם.
לקראת אמצע הערב בא הטקס. מכינים את תערובת החינה, שמקורה בעלי הכופר המסמל שמירה מעין הרע, סגולה לפריון, אושר ושלמות בחיי הנישואין, בריאות וחיים ארוכים. אם הכלה וחברותיה נוהגות למשוח את ידיהם של החתן והכלה בתערובת החינה בעת מריחת החינה, החומר מכווץ את העור ומתקבל עליו גוון נחושתי-זהוב. השמחה בשיאה וכולם אוכלים, שותים ושמחים.
הורי הכלה עונדים לחתן תכשיט שקנו מראש במיוחד עבורו (שעון, צמיד או שרשרת) והורי החתן עונדים לכלה תכשיט זהב שקנו מראש עבורה. נהוג להזמין את כל האורחים לארוחת ערב בסגנון מרוקאי, הכולל את מיטב הבישולים: דגים וקוסקוס- תבשיל המסמל ברכה ומזל, בסוף הערב, כולם מוזמנים להתכנס לשתיית תה עם נענע בקנקנים מרוקאים (בראד) ולאכול ממיני העוגיות והמתוקים, כמיטב המסורת המרוקאית
